שערי אחווה (אחווה)
שכונה אשר הוקמה בשנת 1899 באזור הרחובות אחווה, אלרועי ובוסתנאי. אחות לשכונה הירושלמית שערי אחווה (או בקיצור, אחווה). שהוקמה על אגודת צדקה ותיקה בה היו חברים יהודים דתיים בעלי אמצעים ממוצא אשכנזי. זאב וילנאי מצטט בספרו
אנציקלופדיית וילנאי לירושלים את מייסדיה: "וקראנו שם המושבה שערי אחוה, למען יהיה השם הזה אות לטובה, כי מפעל זה היה לנו כמו שער גדול פתוח לרווחה".
להבדיל משכנותיה דלות האמצעים, היתה זאת שכונה של אגודה תרבותית מסודרת כאשר לכל משפחה בה היה בית קטן עם חצר פרטית. פעילות חברי האגודה לא הסתכמה רק בהקמת שתי השכונות האחיות. וחבריה הקימו גם את "החדר המתוקן" בנווה שלום (בו שפת ההוראה היתה עברית וממנו התפתח מוחר יותר בית הספר תחכמוני) ואת בית הכנסת אורחים (כיום, המרכז הקהילתי נווה צדק). מהר מאוד נבלעה השכונה בתוך נווה צדק כפי שמציין זאב סמילנסקי במיפקד הראשון (1907) של יהודי יפו: "...הבתים הקרובים לנוה-צדק ייקראו נוה-צדק ממש כשם שהקרובים לנוה-שלום יקראו נוה-שלום".
חמש שנים לאחר הקמת השכונה, הועמד הבית (בתמונה משנת 1988, לצד בול שיצא באותה שנה) בפינת הרחובות אחווה 21 ואלרואי 9 לרשות הרב אברהם יצחק הכהן קוק שהגיע בספינה על מנת לכהן כרבה של העיר יפו (לאחר מכן, משנת 1921, הרב הראשי הראשון בארץ-ישראל). הבית מתואר היטב בספרו של ש"י עגנון תמול שלשום: "חמדת דר בעלייתו שבקצה נווה-צדק שבקצה יפו. הולכים לשם מנווה-שלום דרך בתי זרח ברנט עד שמגיעים לבית-הספר הישן לבנות. הגיעו, רואים כמה בתים מבצבצים ויוצאים מתוך החול, וביניהם בית-המדרש החב"די מצד ימין וביתו של הרב קוק מצד שמאל".
הרב קוק היה רודף שלום. פעם סיפר אחד המתפללים כי יהודי מיפו פותח את חנותו בשבת, והציע למתפללים ללכת אחר התפילה ליפו וללמדו לקח. הרב קוק הסכים בתנאי שההולכים יעשו מה שהוא יעשה. כאשר הגיעו לחנות, ניגש הרב קוק, לחץ את ידו של היהודי ואמר לו: "שבת שלום, ר' ישעיה חיים", וכמוהו עשו שאר המתפללים. החל היהודי מתייפח, ובמוצאי שבת התייצב בבית הרב וסיפר לו שבביתו תשעה ילדים, ואין לו במה לכלכל אותם. הרב נתן לו צדקה מהקופה וסייע לו.
