חארת' אל טאנק (שכונת קרטון)
בתרגום מערבית: שכונת הפחים. שם כללי לשכונות עוני הבנויות מגיבוב צריפונים ופחונים לצידי הערים. ועל פי לקסיקון אנשי הפלמ"ח, מדובר היה גם בכינוי כללי למקום נידח בסוף העולם. בתל אביב, הכוונה היא לשכונה קטנה שנקראה גם שכונת קרטון והיתה ממש על קו הגבול העירוני בין יפו לתל אביב, בחלקו הצפוני של הפרבר הערבי מנשייה, אך היתה מיושבת בעיקר ביהודים תימנים. כיום, בחלק הדרומי של הרחובות קהילת עדן וכנפי נשרים. מאוחר יותר פעל בסביבה זאת (עד תחילת שנות השבעים) מועדון הספורט שמשון תל אביב. רובה של השכונה פונה לטובת מגרש חנייה, הנמצא צפונית ממסוף כרמלית (בתמונה). בגבול המזרחי של השכונה עדיין פועל שוק עזה המוכר לתושבי העיר הותיקים. מצורפת מודעה עירונית משנת 1925 בנוגע להסדרת המקרקעין בשכונת כרם קרטון (מתוך הארכיון ההיסטורי של עיריית תל אביב ).

זאת לא טעות. יש בתל אביב שכונה כזאת (למרות השם שנשכח) והיא בכלל לא חרדית. הוקמה בסוף שנות העשרים, כטריז בין כרם התימנים, שכונת קרטון וחלקה הצפוני של מנשייה ממזרח, לחוף הים במערב, כהמשך לשכונת גאולה. כיום אזור הרחובות הרב אהרונסון (רחוב אהבת ציון במקור), זרובבל, עזרא, נחמיה ודניאל. כאשר הרחוב הראשי של השכונה נקרא מאה שערים ושמו שונה אחר כך לרחוב הכובשים, ע"ש כובשי מנשייה ומשחררי יפו. כמו גם תושבי השכונות הסמוכות, סבלו תושבי מאה שערים רבות משכנותה של מנשייה, בה התמקמו כוחות ערבים שנהנו מתמיכת האוכלוסייה המקומית ומהגנת הכוחות הבריטים במקום. הצליפות וההתנכלויות לתושבי מאה שערים ושכונות הספר האחרות, הביאו לנטישת קו התפר ולהצפת תל אביב באלפי פליטים יהודים שנמלטו מקו האש. בטרם מדינה למדו ילדי השכונה בבי"ס ירקון (הירקון 21). במקומו נבנה כעת מגדל היוקרה SEA ONE (בתמונת הדמייה - תשבי רוזיו אדריכלים) ומאוחר יותר למדו גם בבי"ס הכובשים במקומו ניצב היום מלון דיויד אינטרקונטיננטל. כמו רוב שכונות קו התפר לשעבר, נותרה שכונה זאת בעליבותה במשך שנים, כשמלח הים מכרסם את קירות בתיה הישנים (אחד מבתי השכונה הישנים בתמונה השניה). אלא שמיקומה המרכזי וחוף הים הצמוד לה עשו את שלהם ומתחילת שנות התשעים נבנו לא מעט בתים חדשים בשכונה, ובהם גם מגדלי מגורים על קו טיילת החוף.

נבנתה על ידי גאולה, החברה לגאולת קרקעות שיזמה את הקמתה כבר בשנות העשרים, פיתחה את הקרקע ומכרה חלקות למתיישבים. באזור הרחובות הרב קוק (רחוב הים לשעבר), יונה הנביא, גאולה והירקון. המבנים החשובים בשכונה הם הגימנסיה למסחר (גאולה 30, במבנה המשמש את בית הספר אורט גאולה. צילום: אברהם סוסקין) בה למד בשנות השלושים נשיא המדינה שמעון פרס, משטרת אפ"ק לשעבר (יונה הנביא 13, במבנה מסוגנן המשמש כיום למגורים), יונה הנביא 6 (מבנה אקלקטי ששימש בין השאר כמעונו הראשון של מועדון בארבי לפני שזה נדד לרחוב סלמה ואח"כ לאבו כביר). ביתו של המוסיקאי יואל אנגל (בתמונה) ברחוב הרב קוק 35 ומלון סבוי בגאולה 5 (פרסום המלון המצורף כאן הוא מראשית שנות הארבעים) אשר חוליית מחבלים השתלטה עליו בשנת 1975 באחד מהלילות היותר קשים שעברו על תל אביב. בשכונה גר (גאולה 12) במשך שנים רבות המנהיג הקומוניסטי (והבובה הסובייטית) ח"כ מאיר וילנר. ובמעלה הרחוב היה נסיון התנקשות בחייו (אוקטובר 1967) על רקע פוליטי. בפינת הרחובות האר"י וגאולה 40 פעל במהלך שנות השישים חינגא בר של יעקב (קובא) לוין. לבר שמור מקום בהסטוריה העירונית כחלוץ מופעי הסטריפטיז בעיר. ומאחר ומופעי עירום נשיים היו אסורים בחוק, הסטריפטיזאית הראשונה שהופיעה בחינגא בר היתה טרנסקסואלית - צרפתי שהפך צרפתיה. כך שנחשבה לגבר מבחינת החוק. בעשור האחרון הפכה השכונה (כמו גם שכונת מאה שערים לשעבר מדרום) ליעד נדל"ן אטרקטיוי ומגדלי מגורים יוקרתיים ממשיכים להיבנות על קו החוף במקום בתי השכונה המקוריים. אך כבר ב-1913 ניבא ארתור רופין את העתיד לבוא: "אפשר ולא ירחק היום, וכאן ייבנו מלונות גדולים ויווצרו חיים חדשים של מקום מרפא". בתמונה האחרונה נראים בתי השכונה הראשונים (2009).

מעונות הפרוגרסיבים
בתים דו משפחתים שנבנו עבור חברי המפלגה הפרוגרסיבית (שהפכה מאוחר יותר לליברלים העצמאיים) , בחלקה המערבי של שכונת ישג"ב. בשנות הארבעים והחמישים היוו הפרוגרסיבים כוח פוליטי וראשי העיר מהמחנה האזרחי נתמכו על ידם.