שכונת בוגרי הגימנסיה
(רחוב חיסין)
הגימנסיה העברית נוסדה כבית ספר פרטי ביפו של 1905 ונדדה בין מספר כתובות (רובן נהרסו) עד שעברה לביתה המפואר בתל אביב הקטנה ונקראה על שמו של הרצל. הגימנסיה העברית הרצליה היתה סמל לעיר החדשה וזרז כלכלי להתפתחותה, באמצעות עשרות תלמידים מחו"ל גרו בבתי התושבים בתנאי פנסיון במימון הוריהם אשר בגולה. כשמלאו חצי יובל לגימנסיה ניכרה בעיר תכונה רבה. הוקמה ועדה להוצאת ספר יובל (מצורפת מודעה) והוחלט על יסוד שכונה לבוגרי הגימנסיה. כמקובל אז, בשכונה שנבנתה בתחילת שנות השלושים הוקמו בתים בני שלוש קומות בסגנון הבינלאומי האופנתי אז, לצד וילות עירוניות מרשימות. השכונה נבנתה סביב רחוב חיים חיסין, גינת נחום צמח וסמטת אברהם לב (מראשוני אחוזת בית). וגרו בה (בין השאר) בוגרי הגימנסיה הארכיאולוג שמואל ייבין ומי שיזם את הקמתה, פנחס ריקליס (איש השומר). כאן גדל בנו, איש העסקים האמריקאי משולם ריקליס. בבית מספר 23 התגורר בוגר המחזור השני ומנהל הגימנסיה דר' ברוך בן יהודה. אשר מאוחר יותר כיהן כמנכ"ל משרד החינוך (קיבל את פרס ישראל בשנת 1975) ויושב ראש חבר השופטים בחידוני התנ"ך. את דמותו בחידונים אלה גילם אורי זוהר באינטונציה בלתי נשכחת בסרט לול . כאן ברחוב חיסין גדלה בתו, נתיבה בן יהודה - לוחמת פלמ"ח, סופרת, מומחית לזמר העברי ומי שחיברה (עם דן בן אמוץ) את המילון העולמי לעברית מדוברת. בבית ליד (21) התגוררו האדריכלית ג'ניה אוורבוך (מתכננת כיכר דיזנגוף, בתי הבימה ומבנים אחרים בעיר), הסופר אהרון פלדמן עבר הדני (גם הוא בוגר הגימנסיה), והצייר אהרון אבני (על שמו בית נקרא מכון אבני - בית הספר לאמנות שאבני היה בין מייסדיו). על מגרש ברחוב חיסין 12 בבעלות הקרן הקיימת נבנה (ושנים מאוחר יותר גם נהרס) בית הלבנון ובו אוסף העתונות העברית של זלמן פבזנר. אבן הפינה לבית (אשר שימש גם כבית מגוריו של פבזנר) הונחה ב15 במאי 1938 במלאות 75 שנים להופעת הלבנון - העתון העברי שהחל לצאת לאור בירושלים 1863. את הבית תיכננה ג'ניה אוורבוך תושבת השכונה. בקרבתו, במרתף בית משותף (חיסין 5) פועלת גלריה שלוש לאמנות עכשווית. למטיילים בסביבה מומלץ גם להעיף מבט בוילה זילברשטיין (שדרות בן-ציון 25) שבפאתי השכונה. לא מעט בתים רבים בעלי עניין יש בשכונה הקטנה, אבל הבית בהא הידיעה הוא לדעת רבים הוילה העירונית ברחוב חיסין 27 בתכנון האדריכל ראובן מיטלמן. בשנת 1941 רכש את המגרש ליאון פינקלשטיין ובנה עליו את הבית המפואר ביותר בתל אביב של אז. פינקלשטיין מת בטרם הסתיימה הבניה, רעייתו נפטרה ב-1995 והבית עמד בשממונו עד 2006 - אז אירח הבית המיועד לשימור, מספר ארועי אמנות. את סיפור הבית אפשר לקרוא בכתבה הבית ברחוב חיסין מאת דליה קרפל.

שיכון הקצינים ברחוב ברנדיס
בשנות החמישים היה לחץ רב לפתרונות שיכון מצד קבוצות אינטרסים שונות, בעוד מצאי הקרקע הפנוייה היה מוגבל. וכך, ארגונים שונים (אשר דרך פעולתם היתה דומה לעיתים לקבוצות הרכישה בימינו) נאלצו לבנות במקביל מספר שכונות ושיכונים בחלקים שונים של העיר. צה"ל היה גולת הכותרת של החברה הישראלית אז ונגדיו וקציניו התעקשו כפי הנראה לגור בתל אביב. כך קמו בשנות החמישים: שיכון צבא הקבע בקרית שלום, נווה צה"ל, שיכוני הצבא ביד אליהו, שכונת צהלה, מעוז אביב וגם, שיכון הקצינים ברחוב ברנדיס. שיכון זה כולל את הבנינים 8 ו-10 בברנדיס ואת שני הבנינים המקבילים (7, 9) ברחוב שטריקר והוא תאום לשיכון עורכי הדין הצמוד לו, כך שנראה כי העו"דים והקצינים בנו יחד, או לכל הפחות השתמשו באותן התכניות.

שערי אחווה (אחווה)
שכונה אשר הוקמה בשנת 1899 באזור הרחובות אחווה, אלרועי ובוסתנאי. אחות לשכונה הירושלמית שערי אחווה (או בקיצור, אחווה). שהוקמה על אגודת צדקה ותיקה בה היו חברים יהודים דתיים בעלי אמצעים ממוצא אשכנזי. זאב וילנאי מצטט בספרו אנציקלופדיית וילנאי לירושלים את מייסדיה: "וקראנו שם המושבה שערי אחוה, למען יהיה השם הזה אות לטובה, כי מפעל זה היה לנו כמו שער גדול פתוח לרווחה".

להבדיל משכנותיה דלות האמצעים, היתה זאת שכונה של אגודה תרבותית מסודרת כאשר לכל משפחה בה היה בית קטן עם חצר פרטית. פעילות חברי האגודה לא הסתכמה רק בהקמת שתי השכונות האחיות. וחבריה הקימו גם את "החדר המתוקן" בנווה שלום (בו שפת ההוראה היתה עברית וממנו התפתח מוחר יותר בית הספר תחכמוני) ואת בית הכנסת אורחים (כיום, המרכז הקהילתי נווה צדק). מהר מאוד נבלעה השכונה בתוך נווה צדק כפי שמציין זאב סמילנסקי במיפקד הראשון (1907) של יהודי יפו: "...הבתים הקרובים לנוה-צדק ייקראו נוה-צדק ממש כשם שהקרובים לנוה-שלום יקראו נוה-שלום".

חמש שנים לאחר הקמת השכונה, הועמד הבית (בתמונה משנת 1988, לצד בול שיצא באותה שנה) בפינת הרחובות אחווה 21 ואלרואי 9 לרשות הרב אברהם יצחק הכהן קוק שהגיע בספינה על מנת לכהן כרבה של העיר יפו (לאחר מכן, משנת 1921, הרב הראשי הראשון בארץ-ישראל). הבית מתואר היטב בספרו של ש"י עגנון תמול שלשום: "חמדת דר בעלייתו שבקצה נווה-צדק שבקצה יפו. הולכים לשם מנווה-שלום דרך בתי זרח ברנט עד שמגיעים לבית-הספר הישן לבנות. הגיעו, רואים כמה בתים מבצבצים ויוצאים מתוך החול, וביניהם בית-המדרש החב"די מצד ימין וביתו של הרב קוק מצד שמאל".

הרב קוק היה רודף שלום. פעם סיפר אחד המתפללים כי יהודי מיפו פותח את חנותו בשבת, והציע למתפללים ללכת אחר התפילה ליפו וללמדו לקח. הרב קוק הסכים בתנאי שההולכים יעשו מה שהוא יעשה. כאשר הגיעו לחנות, ניגש הרב קוק, לחץ את ידו של היהודי ואמר לו: "שבת שלום, ר' ישעיה חיים", וכמוהו עשו שאר המתפללים. החל היהודי מתייפח, ובמוצאי שבת התייצב בבית הרב וסיפר לו שבביתו תשעה ילדים, ואין לו במה לכלכל אותם. הרב נתן לו צדקה מהקופה וסייע לו.

קרן הקריה
כינוי לקצהו של מחנה מטכ"ל בקריה הנראה על המפה כחץ השלוח לכיוון צפון מזרח. במקום נמצא המבנה ההסטורי של תחנת המשטרה הבריטית וכן מספר צריפים. כמו שטחים מדרום לרחוב קפלן שהיו בידי הצבא ופונו, גם שטח זה מתוכנן להתפנות על ידי צה"ל לטובת מגדלים נוספים. בקרן הקריה ניתן לראות את בית משטרת הפ.מ.פ הניידת (Police Mobile Force) בשרונה אשר בהתקפה עליה (22.2.1946) נהרגו ארבעה מאנשי ההגנה. על שמם, רחוב הארבעה מדרום לקריה. להלוויתם בבית הקברות נחלת יצחק נקראו להשתתף כל תושבי העיר על מנת שמשטרת המנדט לא תוכל לצלם ולאתר את קרוביהם, כמו גם את חבריהם למחתרת. זאת היתה פעולה של הפלמ"ח במסגרת תנועת המרי - מעין ארגון גג של שלושת המחתרות שפעל מאוגוסט 1945 ועד אוגוסט 1946. מי שעמד בראש המבצע היה דני מס, לימים מפקד הל"ה שנהרגו בדרכם לעזרת גוש עציון הנצור.

שכונת נחלת יהושע נבנתה החל מאמצע שנות העשרים סביב רחוב בורוכוב (בתמונה, מתוך תל אביב במבט חדש) ביוזמת התאחדות מרכז בעלי המלאכה. נקראה גם שכונת מרכז בעלי מלאכה ג'. בקרבת מקום, נרצח בליל שבת 3 בספטמבר 1943 ישראל פריצקר עת שיצא מביתו ברחוב פרץ חיות. פריצקר היה קצין מודיעין של האצ"ל עד שפרש מפעילות בארגון. הוא נחשד כי מסר מידע לבריטים על חברי לח"י והביא למעצרם. בן שלושים היה במותו. מודעה שפורסמה בעיתון דבר בתאריך 19-08-1925 (בנוגע לפתיחת מרפאה אזורית) מאזכרת את שכונת נחלת יהושע.

בית הדר ואזור הבטחון (מבצר תל אביב)
בית הדר (הרכבת 19. נקרא בשעתו גם ציטרוס האוס) מחשובי בתי הסגנון הבינלאומי בעיר, נחנך ב-28 בפברואר 1936. ונבנה בתכנונו של האדריכל קרל רובין שגבר בתחרות על אדריכלים בעלי שם כיוסף נויפלד, זאב רכטר וריכרד קאופמן. זה היה הבניין הציבורי הראשון בארץ שהתבסס כולו על שלד פלדה. מראשיתו יועד הבניין למשרדי חברת יצוא ההדרים בית הדר וכבר בשנות השלושים שכנו בו יבואני המכוניות פורד ולינקולן לצד משרד החקלאות המנדטורי והוטרינר המחוזי. בנוסף, שימש אולם הארועים בבניין לכינוסים חקלאים. מאוחר יותר נוספה לבניין קומה נוספת. לא מעט מתושבי העיר העצמאים תעו במסדרונותיו בדרכם אל משרדי פקיד השומה אשר היו בו במשך שנים ארוכות.

במהלך שנות המנדט הבריטי בארץ, סימנו השלטונות את תוואי דרך שכם ההסטורית (רחוב אילת, דרך יפו, רחוב בגין ורחוב ז'בוטינסקי ברמת גן) כציר בטחון, אשר לצידו נבנו מרכזי השלטון והצבא: משטרת יפו (כיכר השעון), הבולשת (בכניסה למושבה האמריקאית-גרמנית), שרות הביון (פינת רחוב פינס ודרך יפו), משטרת המנדט (ברחוב הרכבת) משטרת שרונה (בקרן הקריה) משטרת רמת גן ועוד. שלהי תקופת המנדט ועם התגברות פעילות המחתרות נגדם, התכנסו הבריטים אל תוך אזורי בטחון מוגנים היטב במרכזי הערים. כזה היה המתחם בירושלים אשר כונה בלעג בווינגרד. וכזה היה גם אזור הבטחון שנבנה סביב בית הדר, אשר שימש כבנין המפקדה הצבאית של מחוז לוד וכבית דין צבאי, אשר מיקומו האיסטרטגי בצומת הנפט על קו מסילת הברזל ועל תוואי דרך שכם העניק לו יתרונות רבים. מתחם זה כלל גם את תחנת הרכבת, בית המכס, תחנת המשטרה. (אחר כך משטרת מרחב ירקון) ונקרא בפי תושבי העיר מבצר תל אביב או המצודה. באפריל 1946התבצעה במתחם, בצמוד לבית המכס, פעולת הסחה שנועדה לרתק כוחות בריטים ולמנוע החשת תגבורת ממנו אל משטרת רמת גן שהיתה נתונה להתקפת האצ"ל. בפעולה זאת (23.4.1946) נהרג יצחק בילו, איש האצ"ל שהפיל את עצמו על רימון ובכך הציל את שני חבריו. בפברואר 1947 הופקעו שורת הבתים ברחוב מקווה ישראל (מבית מספר 13 ועד מספר 23) ובית ואסטינגהאוז (הרכבת 20 פינת החשמל) לטובת משרדי ממשלה ומגורי חיילים שהועברו למקום. בתום שלושים ושש שעות מפרסום פקודת ההחרמה, מצאו את עצמם יותר מחמש מאות בני אדם ללא קורת גג. סיור בחצרות האחוריות ברחובות טיומקין ונחמני מגלה פגיעות ירי רבות בקירות הבתים כתוצאה מירי מתוך מתחם אזור הבטחון. ביוני 1947 החליט הארגון הצבאי הלאומי לפוצץ את בית הדר באמצעות מנהרה שנחפרה ממרתף הבית ממול (רחוב השפלה פינת דרך בגין כיום). עובדה זאת נודעה לאנשי ההגנה שהחליטו למנוע את פעולת האצ"ל בכל מחיר. אולי בגלל שבמרתף הבית הסמוך בשכונת יהודה שכנה "החנות" מפעל נשק מחתרתי שייצר רימונים, כדורי 9 מ"מ וחלקי מחסניות. בנסיון לנטרל מוקש שהוטמן בפתח המנהרה נהרג איש ההגנה זאב ורבר בן העשרים.

שיכון המורים ברחוב ברנדייס
ליד שכונת רסקו ולצד רחוב ברנדיס נבנו בשנות החמישים מקבץ שיכונים: שיכון עורכי הדין, שיכון קצינים ושיכון מורים. האחרון כלל את הבלוק הארוך אשר כתובתו היא רחוב ברנדיס 3-5-7. כאן גר וכתב במשך שנים המשורר והסופר לוין קיפניס. אשר היה פעיל כיוצר במשך שמונים שנים רצופות ועל כתביו גדלו אלפי ילדים (בינהם גם כותב שורות אלה). על מפעל חייו קיבל קיפניס את פרס ישראל בשנת 1978.