קובת שייח מוראד
מבנה קבר של קדוש מוסלמי לא ידוע מהתקופה הממלוכית ובו כתובת בערבית מהמאה הארבע עשר.
המתחם נמצא לצד דרך קיבוץ גלויות, דרומית לשכונת שפירא ומעט צפונית מבית יצקר (כיום, בית הנוער העובד והלומד) בו נרצחו ברנר וחבריו בפרעות 1921. בית הקברות מופיע במפה בריטית משנת 1878, אך התפתח בעיקר בתחילת המאה העשרים, עם חיסולם של בת הקברות בריה ואל איסאף בשכונת אירשיד, צפונית לכיכר השעון. בפאתי המתחם נבנו בקתות חימר של פועלים ערבים עניים. בדו"ח בריטי לחבר הלאומים (הארגון הבינלאומי שקדם לאו"ם) משנת 1936 המפרט את הפעילות הבריטית כנגד המרד הערבי שפרץ באותה השנה, נכתב כי נהרסו 350 בקתות בשכונת שייח מוראד. בעשור האחרון חזר בית הקברות לפעול לטובת קבורת משתפי פעולה עם ישראל, אשר הקהילה המוסלמית מסרבת לאפשר את קבורתם בבית הקברות טאסו.

חצר אמזלק
מנשייה היתה פרבר גדול של יפו, אך לא הומוגני. היו בה רצף של שכונות חצר וגרו בה תושבים מכל רחבי העולם המוסלמי, כמו גם צוענים, איטלקים ויהודים. בצידו המזרחי של הרחוב הראשי במנשייה (כיום רחוב המרד) היתה שכונת חצר קטנה בשם חצר אמזלק (או בתי אמזלג). במתחם המוקף חומה היו שבעה בניינים ובהם דירות וכן עשר חנויות. שכונה זאת נבנתה בסטנדרד גבוה ביותר, תוך שימוש בחומרים הטובים ביותר. עדות נעמי טיזדייל (נינתו של חיים ניסים אמזלק): "קירות הבניינים בתוך המכלול היו... בנויים אבן מסותתת מבחוץ ומצופה טיח של מלט סיד. האבן היתה אבן חול מיובאת מילדאני, הגג היה טורקי מצופה רעפים של מארסיי. הנגרות היתה עשוייה עץ כתראני...". בית אחד במתחם היה שייך לבן ציון אמזלק. בית אחר לחיים ניסים אמזלק (אליו עבר מביתו שהיה ביפו העתיקה בקרבת חצר היהודים), ושאר הבתים הושכרו ליהודים ומוסלמים. בין הדיירים "המפורסמים" אשר דרו במקום ניתן למנות את משפחות שרתוק (שרת), רוקח, לבונטין וח'לאדי. להבדיל מבתי מנשייה, היו בתי אמזלק מוארים בחשמל שסופק באמצעות גנרטור. מאוחר יותר, בנה חיים ניסים אמזלק את ביתו החדש בנווה צדק (רחוב אמזלג בימינו). מתחם חצר אמזלק ניטש כפי הנראה במהלך הקרבות שהתנהלו במקום בראשית 1948 ובתיו נהרסו כליל. בתמונה נראה חיים ניסים אמזלק במדים של סגן קונסול האימפריה הבריטית ביפו.