נווה צהל נמצאית

דרומית ליד אליהו. נבנתה על אדמת שדות ופרדסים שהיו בין שכונת התקווה וגרעין הכפר הערבי סלמה, בשנים 1950-1951 ונקראה אז שיכון צבא הקבע ע"י שכונת התקווה. את השכונה

שירתה חנות המכולת של ארדיטי במרכז המסחרי הקטן ואוטובוס מספר 32 קישר אותה פעם בחצי שעה למרכז תל אביב. לפי עדות הגב' סופיה אשר גדלה בשכונה, גרו בבתי השיכון המאורכים ארבעה קבוצות תושבים: שיכון צבא הקבע, שיכון המשטרה, שיכון ליוצאי פולין ורומניה, ושיכון התימנים. שמות הרחובות בשכונה קשורים לבטחון ישראל: קרייתי, גבעתי, בן-חיל, אלוף ומעו"ז. רחוב אריאל הוא הרחוב הראשי וילדי השכונה למדו בבית הספר העממי הגליל אשר נחנך ב-1955. ממערב לבתי השיכון ניטע בשנת 1954 פארק רחב ידיים בשטח של כחמישים דונם - גן התקווה. בטקס פתיחת הגן השתתפו להקת כנף תימן ותזמורת הכבאים. לפני קום המדינה, שימש שטח זה מסתור לפורעים ערבים. שלט זכרון שהוצב במקום (בתמונה השניה. צילום: עמית מנדלסון. אתר
טבע ונופים בישראל) מספר כי כאן היה קו הכלבים, מוצב קדמי שקיבל את שמו מכלבי השמירה של ההגנה שהיו כאן. לפי הכתוב, בדצמבר 1947 נערך בקו הגנה זה קרב הכרעה נגד כוחות אוייב רבים שניסו לפרוץ לעבר תל אביב.