2 בנוב׳ 2007
בתי שפירא 
(פלונית ואלמונית)
מאיר געצל שפירא יהודי עשיר מדטרויט שעלה לארץ ב-1922 מאוד אהב את אשתו סוניה. לכבודה בנה את פסל האריה שבעיניו נורות אדומות שהיו מאירות בשעות הלילה (האמן היה כפי הנראה הפסל האמריקאי גורדון) ועל מנת להקל עליה את ההליכה, בנה עבורה מדרכת עץ שנמשכה עד לצומת המלך ג'ורג' ואלנבי של ימינו. סביב ביתם, בנה שפירא עוד מספר בתים להשכרה בסגנון אקלקטי בסמטאות פלונית ואלמונית. הסיפור הרי כבר ידוע... שפירא רצה לקרוא לסמטאות על שמו ועל שם אשתו. ואף התקוטט בעניין זה עם דיזנגוף. ראש העירייה חשב שאצלו כסף לא קונה  הכל (ואולי סירב עקב תכנון רחוב שפירא אחר, צבי הרמן, מעט צפונה). כך שאדון גצל נאלץ להסתפק בהנצחת שמו באמצעות שכונה אחרת שאת קרקעותיה רכש – שכונת שפירא. למזלו, היתה שכונה זאת עד 1948 בשטח השיפוט של עיריית יפו - לא בהישג ידו של דיזנגוף. הסמטאות הפכו עם השנים למרכז תרבותי שוקק חיים והן מהוות את מקום משכנם של גלריית פלונית לאומנות ומרכז אינדימדיה הישראלי. ובאותו העניין, כתבה הילה טוב את בלדה לסמטה פלונית. בין שני העמודים שנותרו בכניסה לסמטה פלונית נמתח שער שהיה ננעל מדי ערב. ובצמוד לשכונה ברחוב העבודה 7-9, פעל עד סוף שנות השבעים "מושב זקנים" – מתחם בית אבות שבמרכזו היתה חצר גדולה. בתמונה: הבית ופסל האריה בסמטה פלונית ועטיפת האלבום "הייתי פעם ילד" של אריק אינשטיין בשיתוף יוני רכטר, בצילום נפלא של עודד קליין.  תוויות: מרכז העיר
| TLV100 2.11.07
|
