שכונת האיטלקים
לצד המתחם ההולך ומשתפץ של תחנת הרכבת הטורקית ובית החרושת למרצפות וחומרי בניין של משפחת וילאנד הטמפלרית, בחלק הדרומי מזרחי של מנשייה, היתה שכונת חצר קטנה של איטלקים. השכונה הוקמה בשנים 1892-1893 בצמוד לחומת האבן של תחנת הרכבת ובקצה רחוב הרב עוזיאל שנמחק מעל פני הקרקע במסגרת הריסת מנשייה והתכנון החדש לאזור. במיקום המדוייק של השכונה נמצא כיום מגרש כדורסל. השכונה היתה מוקפת חומה ובמרכזה חצר ובאר מים ובצמוד אליה, כנסייה ומנזר. לפי עיתון הצבי משנת 1909 פעל במקום בית ספר איטלקי בו למדו גם תלמידים יהודים. הכנסיה ובית הספר פעלו עד שנת 1925. מאוחר יותר הפך מבנה המנזר לתלמוד תורה לעדת הספרדים שנקרא "אור תורה". בית המדרש שימש את ילדי השכונות הקרובות מגיל שלוש ומעלה. ובשיאו למדו בו כשלוש מאות תלמידים. עפ"י חוני המעגל בספרו חמדת ליבי, פעל בית המדרש עד לשנת 1950 ואז ננטש, עד להריסתו בשנת 1980. בספר ניתן לראות צילומים של שרידי המנזר האיטלקי בשנת 1970. בתמונה: דגל האצ"ל עם הכתובת "רק-כך" מתנוסס על צריח בית הספר האיטלקי אחרי כיבוש יפו.