14 ביולי 2009
שיכון מפוני צריפי נורדיה 
בסוף שנות החמישים וראשית שנות השישים, עוד בטרם נפתח מגדל שלום, נבנו בעיר כתריסר בתים גבוהים יחסית ומצוידים במעליות. בתים אלה היו בני 7-12 קומות, אך בהעדר מגדלים "אמיתיים" בעיר, זכו אלה בתואר המתורגם "גורדי שחקים". אז כמו היום, שיכנו ה"מגדלים" דירות יוקרה או משרדים. שונה היה גורלה של שורת הבתים הגבוהים שנבנו בהמשך רחוב טשרניחובסקי בקו גבולו הצפוני של כרם חינאווי. את דיירי צריפי נורדיה שעל אדמת נורדיה פינו במהלך השנים במספר גלים, אך עיקרם פונה בשנת 1962 אל בתים אלה המשקיפים על שטח שכונתם לשעבר (דיזנגוף סנטר כיום) ואין להם וליוקרה כל קשר. מדובר בבתים (טשרניחובסקי 51 עד 57) שנבנו בסטנדרטים נמוכים, מכילים מספר רב של דירות וגם השנים שחלפו או מיקומם המעולה לא השביחו את ערכם. בתמונה משנות השישים נראה צריף באדמת חינאווי על רקע בתי מפוני השכונה החדשים.
במגרש שבין שורת בתי השיכון וכיכר השוטר (טשרניחובסקי 49) היה בית הבאר הערבי של משפחת חינאווי המוזכר בכתביו של חיים גורי: "המולת בית הבאר, אותה משאבה נוקשת שליוותה את לילותנו". במקום זה פעלו החל משנות השלושים בית הספר והגימנסיה מוריה - בתי החינוך המובילים של הציבור הדתי לאומי במרכז העיר. מהתמונה (1939) אפשר ללמוד שהכיתה היתה מעורבת והילדות לבשו חצאיות קצרות במיוחד - מה שלא ניתן להעלות על הדעת בימינו. מבנה בית הספר שימש בשעות הערב את בית הספר דנטה אליגרי ללימוד השפה האיטלקית. לאחר הקמת המדינה נדדו בית הספר מוריה והגימנסיה (אשר שמה כיום הוא צייטלין - תיכון עירוני תורני ב' ג') אל רחוב צייטלין מזרחית מבתי קרית מאיר.
תוויות: מרכז העיר, נורדיה
| TLV100 14.7.09
|
