27 ביולי 2009
נורדיה ראשיתה של השכונה בקרקע שנרכשה על ידי הקרן הקיימת ונועדה להקמת עיר גנים שתקרא על שמו של המנהיג הציוני מכס נורדאו. מדובר היה בחלקה גדולה יחסית (128 דונם של אדמה חולית ופרדס קטן בסמוך) שנרכשו מתושב  יפו עלי סולימן זאריפה המשתרעת כיום לאורך רחוב בוגרשוב וסמטאותיו, מרחוב סירקין ועד רחוב המלך ג'ורג'. רעיון עיר הגנים היה פופולרי ביותר באירופה של תחילת המאה העשרים, אבל כמו במקומות אחרים בעיר, גם כאן התוצאה היתה אחרת מהמתוכנן. עוד בטרם הסתיים תכנון הפרבר הירוק פרצו פרעות תרפ"א  בעקבותיהן עזבה את יפו קבוצה גדולה של אנשים אשר התיישבו באוהלים וצריפים על השטח המיועד לעיר הגנים. חלק מאנשי הקבוצה אשר נתכנתה "מחוסרי הדירות" הקימו את שכונת נווה שאנן וחלק אחר שכנע את הקרן הקיימת שתאפשר להם לבנות את בתיהם במקום, תוך הסכמה  ששם השכונה החדשה ינציח את נורדאו ופועלו. השכונה נבנתה על ידי חברת בניין בתים למחוסרי דירות ביפו-ת"א שהוקמה בהון עצמי של לירה אחת לכל משתכן. החברה בהנהגת דר' חיים בוגרשוב שכרה את שירותי האדריכל טבצ'ניק שיתכנן את השכונה כולה, יפקח על בניית הרחוב הראשי, בניית הבתים ועל סידורי המים. טבצ'ניק הציע למשתכנים לבחור מתוך חמישה דגמים של בתים ותוך שנתיים התחלפו כמעט כל הצריפים והאוהלים בבתי אבן קטנים שהונצחו במצלמתו של אברהם סוסקין (בתמונה הראשונה). מאחר ובסופו של דבר היה המקום לשכונת עובדים מעוטי אמצעים, תכנן טבצ'ניק את המגרש המאורך באופן שיאפשר את ניצולו המקסימלי. כך נבנה הרחוב הראשי (רחוב בוגרשוב) לא בזווית ישרה אל הים, דבר שיכול היה לאפשר זרימת רוחות טובה יותר. בנוסף, החלק המזרחי של השכונה, בקרבת רחוב הכרמל אז (רחוב המלך ג'ורג' אחר כך) הוא מהאזורים הכי נמוכים במרכז העיר. דבר שגרם להיקוות מים ולהצפות בתי השכונה. במרכז נורדיה במפגש הרחובות בוגרשוב ובצלאל (כיום רחוב טשרניחובסקי) נבנה מעגל תנועה שנקרא מאוחר יותר כיכר השוטר התבטל בשנות השמונים. סמוך לכיכר היה בית הבאר של משפחת חינאווי. לידו, הונחה בפברואר 1928 אבן הפינה לבית הכנסת הכללי לנורדיה הפעיל גם כיום (בתמונה השניה). עוד פעל בשכונה תלמוד התורה בית יעקב (רחוב המליץ 3) מיסודו של הרב אברהם מרדכי גולדין (1871-1938) שכיהן כרב לשכונות נורדיה ומרכז בעלי מלאכה. מרבית הפצצות שהוטלו על ידי מטוסי חיל האוויר האיטלקי בספטמבר 1940 נפלו בנורדיה ושכונת הצריפים הצמודה אליה ויצרו הרס רב. ראש העירייה ישראל רוקח פרסם הודעה: "האויב האכזרי לא פסח גם על תל אביב עיר הפרזות ושוחרת השלום, ופגע בתושבים שקטים בבתיהם או עוברי דרך לתומם. עירנו שכלה היום קרבנות אדם מרובים, פצועים, ונזקים קשים ברכוש. אנו מתאבלים קשה יחד עם משפחות הנפגעים על נפשות תושבינו שנקטפו כהרף עין, בהן גם זקנים, נשים וטף. יחד עם זה הנני קורא לכם, אזרחי תל אביב, להמשיך בעבודה מתוך שקט והרגעה. עם הכאב הצורב בלבותינו לא נזוז מעבודת הבניין של מולדתנו. מועצת העירייה תאחז בכל האמצעים יחד עם השלטונות האזרחיים והצבאיים בכדי לשמור ככל האפשר על הנפש והרכוש בתל אביב". בתמונה השלישית (צילום: ראובן גרוס) נראה בניין בפינת הרחובות דרויינוב ופינסקר, אשר נפגע מההפגזה. אנדרטה לזכר הרוגי ההפצצה האיטלקית נבנתה בשנות התשעים בקצה רחוב בוגרשוב סמוך לבנין קולנוע מקסים לשעבר (האוזן השלישית כיום). בשלהי המנדט (1947-1948) אסר השלטון הבריטי על קיומה של אגודת הספורט בית"ר ושמה הוחלף לנורדיה. הקרקע עליה נבנתה השכונה היתה חכורה וקק"ל דרשה תשלום על העברת קרקעות ולא איפשרה לאחד או לפצל מגרשים, מה שהניא יזמים וקבלנים מלבנות בשכונה וכך, בעוד שכונות סביב לה נבנו מחדש בשנות השלושים והארבעים בסגנון הבניה הבינלאומי, נותרה נורדיה מאחור. וגם כיום (2009) ניתן עדיין לראות כמה מבתי השכונה הראשונים (בתמונה הרביעית). נורדיה "מככבת" בזכרון דברים ובסוף דבר, ספריו של יעקב שבתאי, אשר גדל בסמוך (מעונות עובדים הוד) והתגורר בקצה השכונה (רחוב לוריה 1) בסמוך לבית החרושת סיליקט (שיהפוך לימים לבית כלל). גם המשורר חיים גורי מתרפק בכתביו על ילדותו בשכונה. בשונה משכנתה במערב, תל-נורדוי הזעיר בורגנית, היתה נורדיה שכונת עובדים  אמיתית. עשר שנים ויותר לפני שהצפון הישן של העיר נתמלא בשכונות פועלים ומעונות עובדים.
תוויות: מרכז העיר, נורדיה
| TLV100 27.7.09
|
