בוסתן סלים קאסר
סלים קאסר היה סוחר ערבי בן למשפחה נוצרית עשירה שמוצאה באי מלטה ובעל קרקעות רבות, בעיקר באזור הירקון. את ביתו המפואר ניתן עד היום לראות במורדות הדרומיים של גבעת יפו העתיקה. אך את בית הקיץ של משפחתו הקים בפרדס דרומית לאבו כביר, על דרך עפר צפונית לרחוב גרוסמן בשכונת תל כביר (נווה עופר) של ימינו. בית זה היה מהמפוארים בבתי מחוז יפו וסביבו היה גן מרהיב. עם עזיבת משפחת קאסר ב-1948, הפך הבית למחנה צבאי של הגדנ"ע (בית אופק בשמו הצבאי), מה שמנע את הריסתו. הבית מיועד לשימור ועל השטח הצמוד לו ממזרח (שהיה אחוזת הקונסול הצרפתי פיליברט ז'יל) המשמש מטווח צבאי של פיקוד הגדנ"ע, מקדמת עיריית תל אביב תכנית בנייה רחבת היקף לזוגות צעירים, שנועדה לתת פתרון (חלקי ביותר) למצוקת הדיור בעיר בשנים האחרונות. האחוזה מופיעה במפת תיאודור סנדל כ"בית המגורים של סלים קאסר הצעיר". בעוד ש"בית המגורים של סלים קאסר המבוגר" מצויין במפה מערבה משם, באזור אצטדיון מכבי יפו כיום. כקונסול, ייצג קאסר ביפו לא פחות מתריסר מדינות זרות. יצחק רוקח כותב בספרו ותיקים מספרים על האיש: "בנו של קאסר, אנטואן, הוא שסיפר לי מעשה שהיה אופייני באביו. כיצד היה מצליח בקבלות הפנים הרשמיות, לרגל יום ההולדת של הסולטן, להגיש לקיימקאם של יפו את איחוליהן של הממשלות שהוא ייצג. וכך היה נוהג: היתה לקאסר חליפה רשמית אחת, אך היו לו כובעים שונים, כמספר המדינות שייצג. הכובעים היו שמורים בחנות לטבק הסמוכה לבניין הסראייה (בית הממשלה). שם היה קאסר מתקין עצמו לפני עלותו בלווית הדרגומן במדרגות אל אולם קבלת הפנים. כאן בירך את הקיימקאם בשם צרפת, שותה קפה בחיפזון, חוזר לחנות הטבק לחבוש את הכובע של מדינה אחרת וממהר לברך את הקיימקאם בשם הוד מלכותו מלך בלגיה... וכך חוזר ומברך בשם כל המלאכים והנסיכים שהיה מייצג אותם בעיר יפו". בתחום שמורת הטבע מקורות הירקון ניתן לבקר בחצר חוות סלים קאסר אותה מכר למתיישבים יהודים. אתר זה הינו אבן דרך בתולדות ההתיישבות בארץ ישראל, מאחר וזהו מקום הולדתה של המושבה פתח תקוה.סיפור חייו של קאסר הסתיים בבוסתן שבמזרח יפו באופן טראגי. הוא גילה שהשומר במקום נוהג לגנוב פירות מהגן. השומר שנתפס בקלקלתו, הרג את קאסר ביריות האקדח שהיה ברשותו ונמלט.

גבעת משה
שתי שכונות (גבעת משה א' וגבעת משה ב') ממזרח לשכונת שפירא ודרומית לדרך סלמה. נבנו על ידי היזמים משה קרסו ומשה מטלון. ממוקמות על רכס כורכר נישא המשקיף על גוש דן מזרחה, באזור שכונת שפירא. בית הכנסת השכונתי אהל יוסף (בנוסח ספרד) נמצא בסמטת ראב"ד 8. עפ"י עדות יהודה גבאי, במקום היה כפר ערבי קטן שמרבית בתיו נרכשו על ידי יהודים עוד טרם מלחמת העצמאות. את שרידי בתי הבאר שהיו במקום (מס' מבנים, רהט ושער מונומנטלי) ניתן לראות גם כיום לצד חלקו הצפוני של רחוב ישראל מסלנט. ראשונה נבנתה גבעת משה א' (הרחובות ראב"ד ודה מודינה) ולאחריה, גבעת משה ב' (הרחובות רלב"ג וחסידי קרשקש). בראשית ימיהן היו לשכונות אופי עדתי מובהק והשפה המדוברת בהן היתה לאדינו. כאן מסופר כי משה ומוסא רכשו שטחים רבים בדרום העיר, ליד שכונת שפירא של היום, וקראו להם גבעת משה א, גבעת משה ב, ירים משה, רמת משה, גן משה ועוד. כולם על שם משה קרסו ומשה מטלון. בתמונה השניה נראים שרידי ביארה (בית באר ובריכת אגירה בין הרחובות טורי זהב ומורה נבוכים, בקרבת בתי השכונה). המודעה הלקוחה ממדריך תוצרת ארץ ישראל 1947 (מתוך אוסף משפחת האוזר) מאזכרת את בית העסק נ. שניאורסון ובנו בגבעת משה.