19 באוג׳ 2009
.
.
מתחם חסן ערפה
ראשיתו של  המתחם בפרדס ערבי שהיה עד 1948 בבעלותו של חסן ערפה, מעשירי יפו. המתחם משתרע בין הרחובות דוד חכמי (לשעבר, רחוב החרושת), בגין (דרך פתח תקווה לשעבר), יצחק שדה (לשעבר, רחוב הגשר) ורחוב המסגר. דרומית לפרדס, נבנתה החל משנת 1924 שכונת הרכבת - שכונת עוני יהודית שהיתה מוכרת בשנותיה הראשונות גם בשם שכונת העגלונים. לאחר קום המדינה פלשו לשטח פרדס חסן ערפה הנטוש יהודים אשר הקימו במקום מוסכים, מגרשי גרוטאות, מחסנים, מסגריות, נגריות (ומאוחר יותר גם מגרשי חנייה) והמקום העלוב הפך לפצע פתוח בעיר שהתפתחה סביב למתחם. למרות שמדובר באחד מגושי הקרקע האחרונים במרכז העיר, נמנעו במשך שנים יזמי נדל"ן מלרכוש ולפתח את המקום וזאת בגלל הצורך לנהל מו"מ, לפצות ולפנות מאות בעלי חזקה (כארבע מאות בעלי מגרשים ועוד עשרות פולשים) במקום. לאחר שנים של המתנה הפנימו חלק מבעלי המגרשים את המצב והחליטו להקים חברת ניהול משותפת, אשר קידמה את התב"ע של המתחם ואיפשרה לרוכשים פוטנציאלים לנהל משא ומתן עם כתובת אחת וזאת אכן הבשילה לכדי עסקה. עם פינויו בשלבים של המתחם, המיועד להיות מרכז התעסוקה והעסקים החדש של תל אביב, יבנו בו על פי התב"ע 14 מגדלי משרדים. המגדל הראשון שיבנה בפינה הצפון מזרחית (צומת יצחק שדה והמסגר) יהיה בגובה של 33 קומות. בפינה הצפון מערבית של המתחם (בתמונה משנות השישים או השבעים), בצמוד לצומת מעריב , הופקעו בשנים האחרונות מגרשים לטובת תחנה תת קרקעית ראשית בה עתידים להיפגש קווי (האדום והירוק) הרכבת הקלה. בנוסף, מתוכננת תחנת רכבת חדשה בנתיבי איילון (ליד הסינרמה) שתיבנה בעתיד ותשרת את עובדי המתחם החדש. חסן ערפה, אשר המתחם קרוי על שמו, היה סוחר ובעל קרקעות יפואי, וממייסדי חברת התערוכות הערבית אשר הוקמה ב-1932 כמקבילה ליריד המזרח התל אביבי. חסן ערפה היה ידוע כנדבן ותרם את המגרש וחלק מחומרי הבנייה לבית ספר ערבי ותיק שנבנה בשנים 1935-1936 ברחוב קדם 40 (לשעבר רחוב שישים). בבית ספר זה התקיים ב-1950 הסמינר הראשון להכשרת מורים ערבים במדינת ישראל. והוא פועל עד ימינו כבית ספר יסודי וכגן ילדים לאוכלוסיה הערבית.תוויות: המזרח הישן, ערבים, תעסוקה
| TLV100 19.8.09
7 בינו׳ 2009
תוויות: כרם התימנים, מנשייה, מרכז העיר, ערבים, צריפים
| TLV100 7.1.09
30 בדצמ׳ 2008
סכ'נת חאמד (דנאייטה)
שכונה ערבית קטנה צפונית מאבו כביר ולצד גבעת הרצל. הוקמה באמצע המאה ה-19 על ידי מהגרים מצרים ונקראה לעיתים גם סכ'נת אל דנאייטה. במקום נותרו עדיין מספר בתים מהכפר (בתמונה הראשונה). עוד בטרם מדינה התמקמו בשכונה זאת בתי מלאכה בבעלות יהודית. בסמוך לשכונה מצד צפון (דרך שלמה 60 כיום) עומד בניין גדול ששימש טרם הקמת המדינה את המשביר המרכזי (זרוע של הסתדרות העובדים הכללית לאספקה סיטונאית). כאן התמקמה בסוף 1993 נישה – חלוצת חנויות העיצוב בדרום העיר. תוויות: אבו כביר, דרום העיר, ערבים, תעסוקה
| TLV100 30.12.08
5 באוג׳ 2008
כרם אל דלק 
שכונה קטנה ברחוב עבודת ישראל, ליד פינת הרחובות יפת ושבטי ישראל, והצומת המכונה חאג' כחיל. בשכונה גרים בעיקר מפוני רחוב שישים (רחוב קדם של ימינו) והעירייה מתכננת לפנות אותם (שוב) לטובת פרוייקט מגורים חדש. בקרבת השכונה, נמצא הבית הירוק (בתמונה) שנבנה ב-1934 בסגנון ארט דקו כביתו של שייח עלי (פרדסן וסוחר בדים ידוע ביפו) . שימש שנים רבות בית דין צבאי ובשנים האחרונות משמש בית ספר לילדי האוכלוסיה הערבית.
תוויות: יפו, ערבים
| TLV100 5.8.08
26 ביוני 2008
נווה הדייג (כפר אבו ג'ברה) 
על פי דן יהב בספרו יפו, כלת הים (הוצאת תמוז, 2004), מדובר בכפר דייגים קטן שהוקם בשפך הירקון לפני כמאה וחמישים שנה על ידי פלסטינים מיפו והתקיים עד השנים האחרונות כמתחם צריפים דרומית לחוות הדלק של תחנת הכוח רידינג. מולו, בגדה הדרומית (צפונית למגרש המכביה) ישבה משפחת אבו ג'ברה הבדואית. ראש כפר הדייגים היה ג'ורג' ג'יבלי (אבו מוסא), צאצא לאחת המשפחות הנוצריות הוותיקות ביפו. שותפו לדייג היה שמואל מזרחי (מוסטפא קטואן) שהתגייר לאחר שנשא לאישה את שלומית מזרחי ילידת עדן וסוהרת שעבדה תחת שלטון המנדט הבריטי. ב-1948 נטשו רוב התושבים את המקום, אך ג'ורג' ג'יבלי (שמשפחתו מתגוררת עד היום ביפו) ושמואל מזרחי נותרו במקום. אלי, בנו הבכור של שמואל, הפך לדמות מיתולוגית בקרב דייגי העיר, אנשי הבוהמה ובני נוער שמצאו מקלט במקום. ב-1957 הוא פתח בכפר את מסעדת "נווה הדייג", בה התקיימו ערבי נגינה ושירה. בחורף 1971 טבע אלי והמסעדה עברה לניהולו של ראובן, בנו השני של שמואל. בשנות השמונים והתשעים החלו להתפרסם תכניות אדריכליות למגורי יוקרה ומרכזי מסחר בחצי האי הירקוני ושפך הירקון. והעירייה החלה להתנכל למסעדה ולהרוס צריפים שנבנו לטענתה ללא אישורי בנייה (אשר חלקם נבנה טרם היווסדה של תל אביב). מאוחר יותר, הרימה העירייה סוללת עפר בגובה של שני מטר כדי להסתיר את נוף שפך הירקון ואת הים הנשקף מהמסעדה. כיום, מוקפים הצריפים שנותרו במתקני תחנת הכוח רידינג והמקום נמצא בטיפול בתי המשפט. מעט צפונית מהמקום השתכשכו דורות של צעירים תל אביבים במוצא המים החמים המקררים את טורבינות תחנת הכוח. המקום אף תועד בסרט "בלוז לחופש הגדול" המתאר חבורת צעירים טרם גיוסם בתל אביב של 1970 (תקופת מלחמת ההתשה). תוויות: חצי האי הירקוני, ערבים
| TLV100 26.6.08
27 במאי 2008
סכ'נת אל טורקי 
בית המעצר אבו כביר (או בשמו הרשמי: "בית המעצר תל אביב") והמכון לרפואה משפטית נקראים בטעות אבו כביר. למעשה נמצאים אלה בשטח השכונה הערבית סכ'נת אל טורקי שאת שרידיה אפשר לראות בפינה הצפון מערבית של צומת הרחובות פנחס לבון ודרך בן צבי ולצד סמטא קטנה (רחוב 3383 המסומן בחלק מהמפות). בית הבאר הנראה בתמונה (דרך בן צבי 79) עמד לפנים במרכזו של פרדס לצד שביל שהוביל מאבו כביר אל תל הריש (תל גיבורים היום). לא ברור אם אוכלוסיית המקום היתה מורכבת ממהגרים מצריים, כמו שאר הסכ'נאות באיזור יפו. או שאולי שם המקום מעיד על תושביו התורכים. סברה שמעלה רות קרק בספרה יפו – צמיחתה של עיר 1799-1917. 
תוויות: אבו כביר, ביארה, ערבים
| TLV100 27.5.08
26 בפבר׳ 2008
קובת שייח מוראד מבנה קבר של קדוש מוסלמי לא ידוע מהתקופה הממלוכית ובו כתובת בערבית מהמאה הארבע עשר. המתחם נמצא לצד דרך קיבוץ גלויות, דרומית לשכונת שפירא ומעט צפונית מבית יצקר (כיום, בית הנוער העובד והלומד) בו נרצחו ברנר וחבריו בפרעות 1921. בית הקברות מופיע במפה בריטית משנת 1878, אך התפתח בעיקר בתחילת המאה העשרים, עם חיסולם של בת הקברות בריה ואל איסאף בשכונת אירשיד, צפונית לכיכר השעון. בפאתי המתחם נבנו בקתות חימר של פועלים ערבים עניים. בדו"ח בריטי לחבר הלאומים (הארגון הבינלאומי שקדם לאו"ם) משנת 1936 המפרט את הפעילות הבריטית כנגד המרד הערבי שפרץ באותה השנה, נכתב כי נהרסו 350 בקתות בשכונת שייח מוראד. בעשור האחרון חזר בית הקברות לפעול לטובת קבורת משתפי פעולה עם ישראל, אשר הקהילה המוסלמית מסרבת לאפשר את קבורתם בבית הקברות טאסו.  תוויות: בית קברות, ערבים, קרית שלום, שפירא
| TLV100 26.2.08
21 בינו׳ 2008
בוסתן סלים קאסרסלים קאסר היה סוחר ערבי בן למשפחה נוצרית עשירה שמוצאה באי מלטה ובעל קרקעות רבות, בעיקר באזור הירקון. את ביתו המפואר ניתן עד היום לראות במורדות הדרומיים של גבעת יפו העתיקה. אך את בית הקיץ של משפחתו הקים בפרדס דרומית לאבו כביר, על דרך עפר צפונית לרחוב גרוסמן בשכונת תל כביר (נווה עופר) של ימינו. בית זה היה מהמפוארים בבתי מחוז יפו וסביבו היה גן מרהיב. עם עזיבת משפחת קאסר ב-1948, הפך הבית למחנה צבאי של הגדנ"ע (בית אופק בשמו הצבאי), מה שמנע את הריסתו. הבית מיועד לשימור ועל השטח הצמוד לו ממזרח (שהיה אחוזת הקונסול הצרפתי פיליברט ז'יל) המשמש מטווח צבאי של פיקוד הגדנ"ע, מקדמת עיריית תל אביב תכנית בנייה רחבת היקף לזוגות צעירים, שנועדה לתת פתרון (חלקי ביותר) למצוקת הדיור בעיר בשנים האחרונות. האחוזה מופיעה במפת תיאודור סנדל כ"בית המגורים של סלים  קאסר הצעיר". בעוד ש"בית המגורים של סלים קאסר המבוגר" מצויין במפה מערבה משם, באזור אצטדיון מכבי יפו כיום. כקונסול, ייצג קאסר ביפו לא פחות מתריסר מדינות זרות. יצחק רוקח כותב בספרו ותיקים מספרים על האיש: "בנו של קאסר, אנטואן, הוא שסיפר לי מעשה שהיה אופייני באביו. כיצד היה מצליח בקבלות הפנים הרשמיות, לרגל יום ההולדת של הסולטן, להגיש לקיימקאם של יפו את איחוליהן של הממשלות שהוא ייצג. וכך היה נוהג: היתה לקאסר חליפה רשמית אחת, אך היו לו כובעים שונים, כמספר המדינות שייצג. הכובעים היו שמורים בחנות לטבק הסמוכה לבניין הסראייה (בית הממשלה). שם היה קאסר מתקין עצמו לפני עלותו בלווית הדרגומן במדרגות אל אולם קבלת הפנים. כאן בירך את הקיימקאם בשם צרפת, שותה קפה בחיפזון, חוזר לחנות הטבק לחבוש את הכובע של מדינה אחרת וממהר לברך את הקיימקאם בשם הוד מלכותו מלך בלגיה... וכך חוזר ומברך בשם כל המלאכים והנסיכים שהיה מייצג אותם בעיר יפו". בתחום שמורת הטבע מקורות הירקון ניתן לבקר בחצר חוות סלים קאסר אותה מכר למתיישבים יהודים. אתר זה הינו אבן דרך בתולדות ההתיישבות בארץ ישראל, מאחר וזהו מקום הולדתה של המושבה פתח תקוה.סיפור חייו של קאסר הסתיים בבוסתן שבמזרח יפו באופן טראגי. הוא גילה שהשומר במקום נוהג לגנוב פירות מהגן. השומר שנתפס בקלקלתו, הרג את קאסר ביריות האקדח שהיה ברשותו ונמלט.  תוויות: אבו כביר, ביארה, ערבים
| TLV100 21.1.08
16 בינו׳ 2008
הכפר המצרי על פי רות קרק בספרה המעמיק יפו, צמיחתה של עיר 1799-1917, היה כפר קטן של מצרים קופטים צפונית לחומת העיר. הכפר המופיע במפת האדמירליות הבריטית משנת 1863 כמושבה מצרית. הכפר היה לאורך שפת הים בין קו החוף לבית הקברות המוסלמי של המוחמידין (אשר מתועד כבר בשנת 1834 בציור של ברטלט) שפונה מקבריו על ידי חסן בק במלחמת העולם הראשונה. על המצוק ובו שרידי הכפר המצרי נבנתה בשנת 1999 טיילת המחברת את חלקו הדרומי של פארק צ'רלס קלור עם אזור חומת הים של יפו צפונית לנמל. לצד הטיילת פועלות מספר מסעדות כמו אורגדה, אצל פיני בחצר (בתמונה) והמסעדה של מרגרט תייר. בתמונה השניה נראה הכפר המצרי בתצא בריטית מינואר 1946. מזרחה מהכפר המצרי התפתחה מאוחר יותר השכונה המוסלמית אירשיד (ראשד).  תוויות: בית קברות, ערבים
| TLV100 16.1.08
13 בנוב׳ 2007
כארם אל תות
ישוב ערבי קטן ששכן עד מלחמת העצמאות בפרדסי אבו כביר ובפאתי קרית שלום של ימינו, בערך באמצע הדרך בין גרעין הכפר אבו כביר לבין ס'כנת אל טורקי. על חלק מאדמותיו נבנה מרכז גורן גולדשטיין. במקום הוקמה שכונת קרוואנים בתחילת שנות התשעים (שפונתה בינתיים) והבית בתמונה (רחוב 3383 מספר 32) לצד מבנה עותומני הבנוי דרומה לו, הם השרידים היחידים שנותרו לישוב זה. מערבית לכפר היה נטוע הפרדס של אסתר אמזלק (אשתו של חיים ניסים אמזלק, מנכבדי הקהילה היהודית וסגן הקונסול הבריטי ביפו). בשולי השטח עדיין ניתן לראות את שרידי בריכות האגירה שסיפקו מים לפרדס. האזור מתוכנן כבר שנים כפארק חורשות מטופח, אלא שהעירייה מתמהמת בביצוע תכנית זאת. 
תוויות: אבו כביר, אמזלק, ביארה, ערבים, קרית שלום
| TLV100 13.11.07
כארם אל באשה
מי שמסתובב בימינו בין בתי קרית שלום, לא יכול שלא לשים לב למבנה שבתמונה (ליד רחוב אסירי ציון) המשמש כיום בית כנסת לתושבי הסביבה. אי אפשר לטעות בסגנון הבנייה הערבי, השונה כל כך מהבתים האחרים בשכונה. מדובר בבית האחוזה של כרם הפאשה שהיה ממוקם בלב פרדסי אבו כביר. תוויות: אבו כביר, ערבים, קרית שלום
| TLV100 13.11.07
השכונה הקופטית (גבעת ערקטנג'י)
מהשכונות היקרתיות ביותר של יפו הערבית לפני 1948. שכנה בסמוך לגן השניים, ברחוב ציונה תג'ר והסמטאות הסמוכות, ונקראה בערבית גבעת ערקטנג'י (Tel Araqtanji). בשכונה גרו חלק מהמשפחות העשירות והמכובדות ביותר ביפו. בהם נכבדים ערבים ששימשו קונסולים של מדינות זרות. סיור בשכונה הקטנה בין הבתים המרשימים עם העמודים והקשתות, יעיד על העושר שצברו תושבי השכונה במשך עשרות השנים טרם בריחתם מהעיר. הבית הראשון בשכונה נבנה על ידי ג'ון אל-עביטאר ששימש כקונסול בוליביה. והבתים שבתמונות הם ביתו של הישאם שרעבי (בתמונה הראשונה) וביתו של אלפרד רוק (השניה). בשנות השלושים פעל בכניסה לשכונה (לצד רחוב יפת בימינו) בית הקולנוע הערבי אפולו שהחל את דרכו בהקרנת סרטים אילמים. בצמוד לשכונה מצד צפון (רחוב אבינרי בימינו) נמצא מתחם המנזר הקופטי (בתמונה האחרונה).  תוויות: יפו, ערבים
| TLV100 13.11.07
2 בנוב׳ 2007
 גן הוואי (אל-עלמיין)
מועדון לילה ומסעדה מצפון לתל אביב על מי הירקון ומוקף פרדסים. ובימינו, בשטח המיני גולף וליד גשר הירקון (גשר הקשתות). בימי מלחמת העולם השנייה צצה על חוף הירקון שורה של בתי קפה מזרחיים קטנים, וחיילי הצבא הבריטי ישבו בהם בצל סככות עשויות מחצלות. בית הקפה שהקים אִבְּרָאהִים אֶל-בֵּידָאס, תושב שֵיח' מֻוָּאנֶס - נתרחב לאחר המלחמה וגדל, ואליו הצטרפו כשותפים גם חיילים יהודים משוחררים. בערבים נערכו בו מופעי בידור וניתן לו השם האקזוטי גן הוואי (בפי הערבים נקרא המקום אל-עלמיין) . ב-8 באוגוסט 1947, בעקבות סכסוך בין פאוזי אַבּוּ קישק, בן שבט הבדווים שישב ממזרח להרצליה ורמת השרון, ובין בֵּידָאס, פרצו חברי כנופיה ערבית אל תוך גן  הוואי ההומה, פתחו באש והרגו את בעל בית הקפה וארבעה יהודים מאורחי המקום (בהם גם הבדרן מאיר תאומי, אביו של השחקן עודד תהומי). עדות אנינה קפלן: "ישבנו בגן הוואי . התזמורת ניגנה טנגו. לפתע ראינו אנשים עומדים בעמידה משונה, עם בגדי חאקי ומכנסיים קצרים. לא יכולנו לנחש מה הם יכולים לעשות. בֵּידָאס הבין וצעק להם בערבית: 'אחוי, אחוי. תפסיקו, אל תעשו את זה, חבל, חבל!' הם ירו, קצרו בקהל, והרגו את בֵּידָאס מול עינינו. רצנו החוצה ושכבנו בין השיחים." לפי הגרסא הפלסטינית, הרקע לאירוע היה פלילי. בֵּידָאס סירב להשיא את בתו לאבו קישק, וזה בתגובה, שכר את כנופיתו של סייף א-דין (גם הוא בן שבט אבו קישק) כדי לשדוד את בית הקפה אלא שהשוד הפך לקרב יריות במהלכו נהרגו יהודים והאירוע קיבל לטענתם בטעות, אופי לאומי. המבנה בגן הוואי נהרס בסוף שנות השבעים לטובת הרחבת הפארק. מוזר שאת האתר ההסטורי הזה הקפידה העירייה להרוס, בשעה שמאז, נבנו על חשבון שטח הפארק מאות רבות של מטרים מרובעים (מרכז דניאל לחתירה לדוגמא). התמונה לקוחה מתוך בתי יפו תל אביב מספרים ספרו (המצויין, אני חייב להוסיף) של פנחס בן שחר. בנוסף, מצורפת מודעה על חללי הרצח בגן הוואי מתוך ידיעות עיריית תל אביב. 
תוויות: ערבים, פארק
| TLV100 2.11.07
2 בספט׳ 2007
 סביל אבו נבוט
אזור פרדסים ובו מספר בתים מיושבים שהתקיים עד למלחמת העצמאות סביב מבנה רהט (סביל) מסוגנן ובעל כיפות. הרהט הינו המבנה המוסלמי המרשים ביותר ביפו ששרד בשלמותו והוא נמצא על אם הדרך ההסטורית  לירושלים (דרך בן צבי של ימינו). בתמונה השניה נראה הרהט בצילום שנעשה בראשית המאה העשרים על ידי אחד מצלמי האמריקן קולוני בירושלים.  תוויות: אבו כביר, ערבים
| TLV100 2.9.07
|
