שכונת צ'לנוב
שכונת פועלים שנבנתה החל משנת 1922 לאורך רחובות הגדוד העברי ופרץ במקום פרדס ערבי שהוזנח במהלך שנות מלחמת העולם הראשונה ונמכר ליהודים לאחר המלחמה. השכונה הוקמה על ידי חברת המנחיל (שנוסדה עוד בברלין) ומנהלה מאיר פייבל שפירא. תוכננה ע"י יוסף ברלין (שכיהן כאדריכל ראשי של המשרד לעבודות ציבוריות ובניין, שקדם לחברת סולל בונה) ונקראה ע"ש יחיאל צ'לנוב, אחד ממנהיגי הציונות ברוסיה. בחלקה המערבי נבנו בתי אבן בני קומה אחת בעוד שחלקה המזרחי היה בנוי כולו מצריפים. בשנת 1922 גרו כרבע מתושבי תל אביב בכשבע מאות וחמישים צריפים ואוהלים (בעיקר בשכונות נורדיה, ברנר, צ'לנוב ועל חוף הים). חלק משכונות אלה התחסל וחלק הפכו להיות לשכונות עוני. מספר בתים מקוריים השתמרו בשכונה (צ'לנוב 15 & 17). בשלהי שנת 1935 התארגנו נערי שכונת צ'לנוב שבדרום תל-אביב והקימו קבוצת כדורגל בשם תל-חי. קבוצה זאת היתה היסוד למועדון הכדורגל בני יהודה שהתמקם מאוחר יותר בשכונת התקווה. עם התרחבות פעילות התחבורה הציבורית מתל אביב למושבות, זלגה הפעילות התחבורתית מכיכר המושבות אל הרחובות הסמוכים ובתחילת רחוב הגדוד העברי הוקם מוסך אוטובוסים הראשון בעיר (בית מס' 5). בסוף הרחוב, הוקמה שכונת צריפים אחרת – שכונת הקווקזים. בשנים האחרונות קיבל המושג "הגדוד העברי” משמעות חדשה כשהרחוב הפך למרכז של זנות טרנסקסואלית בקרבת מקום, בין רחוב השומרון ושביל עכו, אפשר לראות עדיין שרידים של בית באר ערבי גדול שהיה לפנים במרכז הפרדס של משפחת רוק היפואית.

השכונה הוקמה בשנת 1924 ונקראה אז רמת השרון. השכונה הוקמה סמוך לתחנת החשמל הראשונה בארץ (ראה גם מודל פארם) ובמרכז השכונה נבנה מגדל מים (רח' החשמל ליד בית מס' 12). בתי השכונה נבנו ע"י האמידים שבתושבי תל אביב והם ניכרים בסגנון פיוטי, עשיר באורנמנטים נאים, ובנויים בסגנון אקלקטי, חלקם עם השפעות של ארט דקו. השכונה נבנתה כישוב עצמאי, אך התמזגה במהרה עם העיר תל אביב. בשכונה זו גרה, באווירה כפרית, אצולת הממון של תל אביב הקטנה. נבנו כאן בתי חלומות, סביב גינה יפה, מרוהטים כמו בפריז ומוקפים עצי ברוש וצאלון. במרכז השכונה, הוקמה הגינה הציבורית הוותיקה בתל אביב - גינת השרון, המוכרת גם בשם גן החשמל. מאז נדדה היוקרה, כמו גם שמה של השכונה, למחוזות אחרים ובמשך עשרות שנים הפך האזור לחצר אחורית מוזנחת של פשע וזנות. בשנים האחרונות התעורר האזור ומגלה סימנים של "התחדשות עירונית". בדומה למתחם שינקין אחראים לה בו-בזמן גם הממסד העירוני וגם קבוצה של חלוצים-יוצרים, מעצבי אופנה ומסעדנים צעירים. מתוך החלטה עירונית לשנות את אופי המתחם ולהפכו למקום נעים ואופנתי, נהרס גן החשמל עד היסוד ונבנה מחדש מעל גג של חניון תת-קרקעי (שלוש קומות חניה) שהוקם מתחתיו. לאורך הרחובות החוצים את המתחם ניכרים גם סימני שיפוץ ושימור של מבנים היסטוריים. מגוון סגנונות הבנייה מכסה כמעט מאה שנות אדריכלות בישראל, אבל השכיל לייצר מהם מרקם עירוני הרמוני. כמו בערים אחרות בעולם שעברו תהליכים מקבילים של התחדשות עירונית, גם כאן ניכרת עליה מרשימה במחירי הנדל"ן והנה עוד שכונה עירונית המצטרפת למעגל הביקושים התל-אביבי הרותח. בשנים האחרונות נפתחו כשלושים חנויות עיצוב במתחם גן החשמל המחודש. אחד המקומות היותר חלשים ומוזנחים בתל אביב, הפך לאלטרנטיבה שווה ביותר לרח' שינקין ולצפון דיזנגוף והופך בהדרגה לעוד סמל תרבות תל אביבית צעירה וחופשית. ניצני השינוי בולטים בשעות היום והערב ובין בתי העסק הוותיקים זרועים כבר כמה חלונות ראווה היפר-מעוצבים שמאחוריהם היצע מצומצם ויקר של פריטים ואביזרים. בשכונה פועלות עשרות מעצבות המאוגדות תחת השם קולקטיב 6940 (הנקרא ע"ש מספר הגוש במפה העירונית) ואחראיות על ייזום פעילויות תרבות, אופנה ועוד. בתמונה הראשונה נראית הגינה ורחוב החשמל (כיכר המושבות ברקע). בתמונה השניה נראה בית יעקבזון בפינת לבונטין ומקווה ישראל (תחנת הרכבת ברקע). שתי התמונות צולמו ב-1938 ע"י יונס רודולף.